אהבה של אמת (כך היתה תרז)

היינו מים בתוך מים, אור לאור

ככה.. 52 שנות קשר, חוט זהב שאני אחזתי בצידו האחד והנשמה שאיתי בצידו האחר

ובינינו, התהלכה כלוליינית על חבל דק,

הבחירה!

הבחירה לקום כל בוקר כדי להרבות טוב זה לזו,

ולהרגיע את הלב שישן בטוח, שיש מישהו שמנשים אותו גם כשהוא נרדם לכמה שעות.

זה היה אחרי עשר שנים שבהן עשינו כל מה שיכולנו כדי להוכיח שאין אהבה בעולם

שחרבנו כל חלקה טובה מאז אותו היום שנשבענו לאהוב לעד,

שעשינו הכל כדי לצאת צודקים, גם אם הנשמה שלנו

התפוררה לאלף עזאזל,

עשר שנים שהבנתי איך נראה הגהנום

והידיעה הברורה שאני לא רוצה להמשיך ככה,

ואז קרה לי נס. נס גדול יותר מכל העולם הזה,

זה היה א' בתשרי (ניסים הרבה פעמים באים עם תאריכים שיש עליהם כתר)

אחרי שהתנפצנו והעברנו בינינו מילים שצריך אחרכך עשרים גלגולים כדי לתקן אותן

פתאום משהו בתוכי צעק: "עצרי הכל!"

כמו חריקת בלמים לפני שרכב מדרדר אל סופו

"עצרי הכל" בקע ממני קול אדיר וברור, קול שלא הכרתי מימיי ושדיבר ממני בלעדיי:

"אתה הנשמה שבחרתי בה מכל הנשמות בעולם

אני יודעת שאני אוהבת אותך

ומהיום, שלומך – הוא ייעודי"

אני זוכרת שהפנים שלו נשברו למולי

ונדמה היה לי שניגש וזרק את כל התחמושת שאספנו

הוא בכה והפה שלו ניסה לדבר ולא הצליח

אז הוא לקח פתק וכתב לי:

מהיום, שלומך – הוא ייעודי,

תרז פנתה אלי והדמעות שלה ושלי התגעגעו לאהבה מהסוג היחיד הזה:

"אם יהיו לך כוחות ללמוד לעומק רק דבר אחד, הבטיחי לי שתצאי ללמוד מהי אהבת אמת,

מאז אותו אירוע, תרז המשיכה, המח שלי עשה גלגלון,

לא באתי איתו חשבון על דבר

הייתי מניחה עליו עיניים כאילו שהוא המלאך הפרטי שנשלח להציל אותי ממני,

זו לא אהבה שאנחנו מורגלים בה.

אנחנו באים לאהבה, הרבה פעמים, עם חרבות ולא עם סינרים. באים לקחת ולא לשרת.

זו אהבה שהלב שלך עושה בחירה והוא הולך אליה מעצמו, כל יום הייתי שואלת אותו:

"איך אוכל לשמח אותך היום?"

עם הזמן, ועם דליים של טוב לב שהשקיתי עליו ועם תפילות כמספר הכוכבים בשמיים שלא יתעוררו אצלי ציפיות לקבל חזרה דבר, התבהרתי מהי אהבה באמת. והוא, הוא הפך להיות האדם שעשיתי אותו בדימיוני, במחשבותיי, בהתנהגותי,

על הכל היתה תרז מדברת בלהט ובקול חזק, חוץ מאהבה

עליה דיברה בלחש. "זה קודש הקודשים מה שאני מוסרת לך עכשיו

אם אין את זה – אין כלום בחיים",

"אני מבטיחה לך", אמרתי לאישוניה הגדולים

והיא בכתה ונשקה לי על המצח

"יום אחד יתגלו הרזים בפנינו ונדע שאהבה היא הסיבה לכל הסיפור שלנו פה, והיא מסתכמת בלהפקיד פלוסים בחשבון הנפש של מישהו יומיום,שעה שעה,

כשתמצאי את שאהבה נפשך – החליטי שאת עובדת בזה, שאת לוקחת את הסיכון בלתת כל מה שיש לך,

"זה מפחיד מאד" אמרתי לה

"הרבה יותר מפחיד לסיים פה בלי שנשטפת באור הזה מכף רגל ועד ראש"