והיתה מתקנת את לשונה (עשני פשוטה)

ולמה המחויבות לכתוב כל יום שיר? "
היא שאלה אותי
איני מחויבת לשירים יומיום , ילדתי"
אני מחויבת לתקן את הנשמה שלי
יום יום
והיו אלו המילים שמצאתי
להיות לי לעזר,
שכל התיקון
מתחיל אצלי מהלשון
והלשון
מתחילה אצלי מהלב
ולקחתי על עצמי
לעשות יופי בלשוני
ורסן בחללי פי
גם בתוך פחי האשפה
של חיי
מצאתי יופי
מעל ומעבר לכל שיעור,
כשהשנאה והקנאה ועוד מכעסיי
הרימו ראשם
בכיתי את עצמי לאלוהים
עד שנפתח שוב ליבי
עד שלשוני
הצליחה לברך
מכל תא בי
מקרקעית בהונותיי
עד שעברו דרכי המילים
כמרפא
לחסד ולרחמים
בעיניו
ובעיני כל רואה
היי מתקנת את לשונך, בתי
לא כי משהו בך שבור או מקולקל
אלא בשביל להגביה
עוד מעצמך
ולמעלה מזה
היי מתקנת את לשונך , בתי
ויבוא כל הטוב ויעטוף אותך
לבלי הכר